החלטה בתיק ע"מ 2260/12

ביום 6.8.12 הגיע העורר לאזור התעשייה מישור אדומים, שם רכש מספוא לסוס מחנות שזה תחום עיסוקה. למחרת הגיע לחנות נוספת של אותם הבעלים בעזרייה לצורך ביצוע רכישה נוספת, שם נאמר לו כי הוא שילם על המספוא יום קודם בשטר מזוייף והבעלים מבקשו לבוא עמו לתחנת המשטרה מישור אדומים. העורר הסכים, מאחר ולטענתו לא ידע כי המדובר בשטר מזוייף והגיע יחד עם הבעלים לתחנת מישור אדומים. העורר נעצר, נחקר, והכחיש את ידיעתו כי המדובר בשטר מזוייף. עוד טען כי לא ידע כי שטח מישור אדומים הינו שטח צבאי סגור ויש צורך בהיתר על מנת להיכנס אליו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח בכך שנכנס לשטח מישור אדומים הן ביום 6.8.12 והן ביום 7.8.12. עניין השטרות המזוייפים לא יוחס לו.

בית משפט קמא הורה על מעצרו לנוכח עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל מאסר מותנה בר הפעלה בן 3 חודשים.

בערר שלפניי לא חלק הסניגור על קיומן של ראיות לכאורה לכך שהעורר נכנס לאזור מישור אדומים ביום 6.8.12, אולם לטענתו אין לייחס לו שתי הזדמנויות, אלא אחת בלבד, שכן הפעם השנייה הוא הגיע לתחנת המשטרה במישור אדומים לבקשת בעלי חנות המספוא, וודאי שאין לבוא אליו בטענות בהקשר זה.

הסניגור הוסיף כי המדובר באדם הסובל ממחלת הסכרת והציג מסמכים רפואיים התומכים בטענה זו. הסניגור ציין כי לדעתו, נסיבות המקרה מצדיקות חלופת מעצר.

התביעה טענה מנגד שאין להתערב בהחלטת בית משפט קמא, בייחוד לנוכח עברו המכביד של העורר - עבר הכולל שבע הרשעות קודמות.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי הסיטואציה העולה ממקרה זה הינה חריגה בנסיבותיה. במה דברים אמורים: ברגיל, מי שלו עבר פלילי עשיר ובכלל זה מאסר מותנה בר הפעלה, וחוזר ומבצע עבירה, מלמד הן על מסוכנות, והן על חשש להימלטות מאימת הדין, בשל העונש לו הוא צפוי אם יופעל העונש המותנה. במקרים מסוג זה, הכלל הוא כי יש להורות על מעצר ללא חלופה.

יחד עם זאת, המקרה שלפניי הינו בעל נסיבות חריגות. ראשית, העורר הגיע לאזור מישור אדומים כשלדבריו כלל לא ידע כי כניסה לאזור דורשת היתר. הוא ביצע קנייה בחנות הנמצאת שם ועזב את המקום. למחרת, כשהגיע לחנות בעזרייה השייכת לאותם בעלים, ונאמר לו כי שילם בשטר מזוייף, לא היסס והסכים מייד ללכת עם הבעלים לתחנת המשטרה במישור אדומים - דבר המחזק את טענתו כי לא ידע על כך שהוא מבצע עבירה.

כאן המקום להעיר כי לייחס לעורר ביצוע עבירה בכך שהגיע לתחנת המשטרה לבקשת אחרים, מאחר וזו נמצאת בשטח מישור אדומים שהינו שטח צבאי סגור, נראית לי תמוהה ולא ראויה. על פניו נראה כי המדובר במקרה בו עומדת לעורר טענה חזקה של הגנה מן הצדק, ולטעמי ראוי כי התביעה תשמיט עניין זה מכתב האישום.

נותרנו עם אירוע אחד, שהתרחש ביום 6.8.12, במהלכו נכנס העורר לאזור מישור אדומים, קנה מספוא וחזר לביתו. העבירה בה מדובר נראית בעלת אופי טכני. לא נראה כי העורר ביצע את שביצע במטרה לעבור עבירה ומתוך כוונה פלילית כלשהי. לו היה נכנס לישראל, אזי לא היה מתעורר כל קושי במעצרו, לנוכח עברו הקודם והתנאי התלוי ועומד נגדו. עם זאת, במקרה שלפניי נראה, כאמור, כי הנסיבות הינן שונות ואינן מצביעות על חומרה מיוחדת או על כוונה לבצע עבירה פלילית כלשהי. נסיבות אלה אינן מלמדות על מסוכנות.

אכן, בהחלט ייתכן כי העורר יורשע לבסוף בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח (באירוע אחד), אולם אין למקרה זה את מאפייני החומרה של יציאה מהאזור וכניסה לישראל. בנסיבות אלה, העילה היחידה שיש לדון בה היא שאלת החשש להימלטות מאימת הדין. כאמור, לעורר עבר פלילי לא מבוטל ובכלל זה מאסר מותנה בר הפעלה של שלושה חודשים.

מאחר ואין לנו מאפייני חומרה ועילת מעצר של מסוכנות, ובשל מצבו הרפואי, דומני כי ניתן להפיג בנסיבות אלה את החשש להימלטות מאימת הדין באמצעות תנאי ערובה משמעותיים.

לפיכך, החלטתי לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת ערובה במזומן על סך 10,000 ש"ח.

ב.      חתימת ערבות צד ג' בידי שני ערבים תושבי ישראל על סך 10,000 ש"ח כל אחד.

ניתנה היום, 23 באוגוסט 2012, ה' באלול התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט